פיסגות מגדל בע"מ נ' שלוש

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט א' כנעאן) מיום 16.9.2010

פסק דין

ביום 15.6.2009 דחה בית משפט השלום את תביעתה של המבקשת, משום שלא התייצבה לדיון בפניו. ביום 18.7.2010 היא הגישה בקשה לביטול פסק הדין, כשהיא מבקשת, בד בבד, להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול הפסק.

בית המשפט קמא דחה את בקשתה להארכת המועד, משלא מצא בה כל הסבר לאיחור העצום בהגשתה. על החלטה זו, ועל ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין, מלינה המבקשת, בבקשת רשות ערעור שהניחה לפניי.

לאחר עיון בבקשה על צרופותיה, כמו גם בתיק בית המשפט קמא, לא ראיתי כי היא צריכה תשובה, ולכן אדחנה מייד, בגדרה של תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. כפי שעולה מבקשתה ומתצהירו של מר אייל פרח מטעמה, ידעה המבקשת אודות פסק הדין יומיים לאחר שניתן, קרי ביום 17.6.2009, ובכל זאת לא הגישה את בקשתה לביטול פסק הדין כי אם בחלוף למעלה משנה מיום שניתן (18.7.2010). בבקשה להארכת המועד לא הסבירה המבקשת מדוע איחרה איחור כה רב בהגשת הבקשה. היא למעשה לא התייחסה כלל לאיחור זה, כי אם הסבירה מדוע לא התייצבה לדיון (במועד בו ניתן פסק הדין), אלא שלכך אין כל נגיעה לאיחור שבהגשת בקשה לביטול פסק הדין. הטענה המועלית עתה בבקשת הרשות לערער, לפיה לא הוגשו ערעור או בקשה לביטול פסק דין בשל משא ומתן שהתנהל בין הצדדים, לא מצאה ביטוי בבקשה להאריך את המועד, והיא נטענת כאן לראשונה, ולכן אינה יכולה לסייע בידי המבקשת.

משום העדרו של כל הסבר שהוא לאיחור, ומשום משכו העצום של איחור זה, נכון פסק השופט קמא בדחותו את הבקשה להארכת המועד, ומכאן שנכון היה גם לדחות את בקשת המבקשת לביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות.

הבקשה נדחית, אפוא. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח חשון תשע"א, 26 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: